ביולי 2014 פירסמו זו השנה השביעית אוניברסיטת קורנל, בית הספר למינהל עסקים אינסיאד והארגון העולמי לקניין רוחני את מדד החדשנות העולמי GII-Global Innovation Index שמדרג את כלכלותיהן של 143 מדינות, המהוות 93% מסך אוכלוסיית העולם.
בניגוד לעבר, לא ניתן עוד להגדיר את המושג "חדשנות" רק במושגים של "מחקר ופיתוח" או "טכנולוגיה חדשה". כיום המושג "חדשנות" חוצה גבולות ומכיל בקרבו משתנים רבים תחת כותרת של יעילות, כמו שינויים ואופטימיזציה של דרכי הייצור, ניהול מוצרים, הכשרת עובדים, ניהול תפעולי וכספי יעיל ועוד.
בצמרת המדד דורגה שווייץ, ואחריה מדורגות בריטניה, שוודיה, פינלנד, הולנד, ארה"ב וסינגפור, כאשר ישראל דורגה במקום 15. מיקומה של ישראל, "אומת הסטארט־אפ", אינו מפתיע. ישראל מדורגת בצמרת העולמית של חברות הטכנולוגיה הנסחרות בנאסד"ק והיקף פעילות הטכנולוגיה בה חסר תקדים, שכן הוקמה בה מרכזי פיתוח רבים של חברות רב לאומיות.
עם זאת, כאשר בודקים בישראל משתנים כלכליים אחרים כמו ממוצע שעות העבודה השנתי לעובד ופריון העבודה, אזי מתקבלת תמונה אחרת לחלוטין. ממוצע שעות העבודה השנתי בישראל הוא כ–1,907 שעות עבודה בעוד רמת הפריון בישראל נמוכה בצורה משמעותית משאר המדינות המדורגות בצמרת מדד החדשנות, שם ממוצע שעות העבודה השנתי הוא כ-1,600 שעות.
יתרה מזאת, החל ב–2007 הפריון בישראל לא רק שלא גדל - אלא שהוא במגמת צמיחה שלילית. משמעות הנתון הזה היא חוסר יעילות, כאשר אי־עלייה בפריון הינה חוסר צמיחה כלכלית, שמובילה לעמידה במקום או לקיטון בפעילות הכלכלית.
לחוסר היעילות הזו יש גם משמעות נוספת – סך ממוצע שעות העבודה לעובד בישראל הוא מגבוהים בעולם. זאת מציאות ששוחקת בהיקף דרסטי את העובדים, במיוחד בהתחשב בכך שרף השכר בישראל לא גדל בעשר השנים האחרונות.
סוגיית פריון העבודה בישראל אינה סוגייה חדשה, וזכתה להתייחסויות של גופים רבים כמו בנק ישראל, משרדי האוצר והכלכלה וגופי מחקר אקדמיים רבים. מניירות העמדה שפירסמו עולה כי בישראל קיימת כלכלה דואלית שבה רמת הפריון בחברות מוטות יצוא המתחרות בשווקים גלובליים - כמו היי־טק וביוטק - גבוהה (אף שגם בתחום ההיי־טק רמת הפריון מול חברות אמריקאיות נמוכה ב–40%), בעוד רמת הפריון נמוכה ביותר בקרב ענפי תעשייה הפועלים בשווקים מקומיים כמו מסחר ובנייה.
דיויד שולמן
מנכ"ל DS consulting חברת ייעוץ כלכלית טכנולוגית.יצירת קשר:This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
קיים מגוון רחב של סיבות המסביר זאת. אף ממשלה בשני העשורים האחרונים לא הגדירה את העלאת הפריון - למשל באמצעות השקעה אסטרטגית בהון הפיזי, כבישים ותחבורה ציבורית - כיעד אסטרטגי. מערכת החינוך זוכה להזנחה מאז תחילת העשור - ישראל סגרה את בתי הספר הטכנולוגיים והמקצועיים ויצרה מציאות שבה תלמידים רבים יוצאים מבית הספר ללא בגרות וללא מקצוע שיוכל לפרנס אותם בכבוד - דבר המסביר את רמתה הנמוכה. בנוסף, הכלכלה הישראלית מאופיינת ברמת תחרותיות נמוכה ורגולציה מסורבלת ונוקשה, שפוגעות בתהליכי הייצור של סחורות ושירותים.
אולם הבעיות ברמת הפריון אינן רק ברמת המקרו. גם המגזר הפרטי והציבורי מאופיינים בחוסר יעילות. חברות וגופים רבים בישראל אינם פועלים על בסיס תוכניות ואסטרטגיות לטווח ארוך, והן אינן מנהלות עובדים על בסיס בקרה של יעדים ותפוקות כאשר תופעה זו בולטת בעיקר במגזר הציבורי.
לבסוף גם לא ניתן להתעלם מהתנהלותו של העובד הישראלי. עובד זה, שגדל במערכת החינוך הישראלי הן התיכונית והן הגבוהה (שאמורה להכשיר אנשים בצורה אפקטיבית לשוק העבודה אולם כלל אינה עושה זאת), לא חונך לפעול בצורה יעילה ומקצועית, לדעת להפריד בין עיקר לטפל, ולחשוב ולתכנן לטווח ארוך, כאשר בד בבד גדל במדינה שבה התרבות הארגונית של "עיגול פינות" היא בבחינת נורמה מקובלת.
לכן, על רקע מציאות זו, ברור כי ככל שהחדשנות הישראלית היא תופעה מבורכת, כל עוד היא עומדת תלויה ועומדת במשתנים הכלכליים והתרבותיים שצוינו מעלה - הרי שהיא אינה יכולה לעמוד בזכות עצמה. מקומה של ישראל במדרג שצוין בתחילת המאמר מטעה. הוא אינו משקף את המציאות המורכבת ואת ההשלכות של המדיניות וההתנהלות כרגע על השנים הקרובות.
הכותב הוא מנכ"ל DS consulting חברת ייעוץ כלכלית טכנולוגית
====================================================
הטור המלא והמקורי פורסם באתר דה-מרקר.
