בכל יום עסקים מתבצעות הערכת שווי חברות לצרכים רבים וביניהם רכישה ומכירה של חברות. הגיוני להניח כי כמו בכל תהליך מסחרי מחיר השוק הוא השווי ההגיוני והמקובל, אבל יש לזכור כי ברוב המקרים לחברה לה נדרשת הערכת שווי פשוט אין מחיר שוק ודאי לא בחברות פרטיות בהן מידע עסקי רלוונטי או מידע בדבר עסקאות דומות נשמר בסוד.
על-מנת לקבוע את שוויה ההוגן של החברה עלינו לקבוע אותו בבדיקה שנבצע בעצמנו (יש רעיונות טובים יותר) או בהערכת שווי מקצועית (נשמע נכון יותר).
קיימות מספר שיטות להערכת שווי חברה, חלקן אינטואיטיביות ומתבססות על אומדנים פשוטים הנובעים מהדוחות הכספיים תוך התייחסות לנתונים ענפיים וחלקן מורכבות יותר ומסתמכות על הכנת תחזית דוח רווח והפסד ותזרים מזומנים למספר שנים.
הבחירה בשיטה הנכונה קשורה לפעילות החברה, לסיבות בגינן מבוצעת הערכה, בהתפתחות העסקית של החברה ובגורמים אחרים נוספים. השיטה בה מבוצעת הערכת השווי כמובן תשפיע על השווי המתקבל. ברוב המקרים בחירה בשיטות שונות תביא לתוצאות שונות. בנוסף, מעריכים שונים העושים שימוש באותה שיטה עשויים להגיע לערכים שונים בעקבות שימוש שונה בהנחות יסוד לביצוע ההערכה אשר השפעתן על תוצאת ההערכה הינה דרמטית. יש מקרים בהם נעשה שימוש במספר שיטות והשווי שנקבע הנו ממוצע משוקלל של כל השיטות. חשוב לציין כי משימת הכנת הערכת השווי דורשת ניסיון והבנה בתחום הערכות השווי והכרות עם הענף בו פועלת החברה.
כמובן שעל מנת לשקף נכונה שווי הוגן, חשובה הבחירה בשיטה הנכונה.להלן השיטות העיקריות להערכת שווי חברות:
שיטת השווי הנכסי
שיטת השווי הנכסי היא השיטה הפשוטה והאינטואיטיבית ביותר להערכת שווי חברה.
השיטה בוחנת את מאזן החברה ומנסה להתאים את שווים של הנכסים ולאחר מכן להפחית את כל ההתחייבויות ולהציג תוצאה שתשקף את השווי הכלכלי הנכון. ככל שלחברה יותר נכסים ומנגד פחות התחייבויות יהיה ערכה לפי שיטה זו גבוה יותר.
או במילים אחרות "מה בדיוק נשאר לי ביד אם אני סוגר את החברה היום, מוכר את כל הרכוש (ציוד, מבנים וכו'...) גובה את כל מה שחייבים לי ומשלם את כל חובותיי (ספקים, בנקים, עובדים ורשויות).
שיטת השווי הנכסי מתאימה בעיקר להערכת חברות אשר שאלת המשך פעילותן כ- "עסק חי" תלויה מעל החברה. במקרה כזה שוויון יהיה באמת קרוב לשווי הנכסי שבמאזן (ואולי אף פחות לאור העובדה שחברות במצב זה נמצאות בלחץ רב וכושר המיקוח שלהן, בנוגע לשווי נכסיהן, נפגע). מי שמשתמש בשיטה זו מניח, שמכירת נכסי העסק בניכוי התחייבויות העסק תניב יותר, מאשר תזרימי המזומנים העתידיים של נכסים אלו.
יש להדגיש כי בהערכת שווי בשיטה זו נשאלות מספר שאלות המציפות את העיוותים הגלומים בשיטה כגון:
- האם שוויה של חברה הפועלת בענף שנים רבות זהה לשווייה של חברה צעירה הפועלת באותו ענף וזאת בהנחה שלשתיהן שווי נכסי זהה (או אפילו בהנחה שלחברה הפועלת תקופה קצרה יותר שווי נכסי גבוה יותר).
- האם שווי של חברה הפועלת בתחום מסוים ואשר שווי נכסיה עולה על התחייבויותיה, זהה לשווייה של חברה בתחום זהה אך המנוהלת באינטרנט ולה גולשים רבים מדי יום אך בניגוד לחברה הראשונה חברה זו נטולת נכסים.
התשובה לשתי השאלות הללו היא כמובן שלילית. כאן למעשה טמונה הבעייתיות הגדולה בשיטת השווי הנכסי. שיטה זו מעריכה את שווי החברה כאוסף של נכסים אשר שורה של התחייבויות כנגדן ותו לא. אלמנטים הקשורים למוניטין, פטנטים רשומים, איכות כוח אדם, פיתוחים טכנולוגיים ובעיקר התייחסות לגבי העתיד אינם זוכים למשקל.
שיטת היוון תזרימי המזומנים - DCF(Discount Cash Flow)
השיטה הנפוצה ביותר כיום לביצוע הערכות שווי, מיועדת לחברות להן אופק פעילות ומסתמכת על ניתוח עתידי של פעילות זו.
ישנם שלושה מרכיבים שעלינו לקחת בחשבון:
- מציאת הרווח העתידי - עלינו לבנות את דוחות הרווח וההפסד החזויים לפעילות החברה לשנים הבאות. בניית הדוח מתבססת, בין השאר, על ביצועי החברה בשנים עברו (ללא רווחים חד פעמיים), על מצבה כיום ועל צפי ביצועיה הכספיים בעתיד. במידת הניתן ישנה התייחסות לנתונים ענפיים ולביצועי חברות דומות.
מדוחות אלו ניתן לגזור את תזרים המזומנים הנקי או תפעולי, תלוי בשיטה הנבחרת והבאת תזרים מזומנים עתידי לערכים נוכחיים. לסכומים אלו יש להוסיף את השווי הנכסי של אותם נכסים שאינם משמשים בייצור ההכנסות של החברה (כמו נכס מקרקעין למשל, שאינו משמש בייצור).
2. קביעת התקופה שאותה נהוון - ככל שגרעין לקוחות החברה יציב יותר והכנסותיה יציבות יותר, כך גם תהיה נטייה להגדיל את מספר השנים להיוון. בפרקטיקה בעסקים קטנים ובינוניים מקובל לבצע את ההיוון לתקופה שנעה בין 3-5 שנים. יתכן והערכות יבוצעו עד 10 שנים עם זאת יש לזכור כי קשה מאוד לצפות תקופה ארוכה כל-כך ורק בענפים מסוימים או במקומות בהן התזרים מובטח חוזית ניתן להישען על נתוני תקופה ארוכה כאמור.
3. מציאת שיעור הריבית להיוון - שיעור היוון תזרימי המזומנים, אמור לשקף את הסיכון הטמון בפעילות החברה, שיעור זה נגזר ממספר. לומר כי שיעור היוון יהיה מחיר ההון הממוצע של הפעילות, הנובע מתמהיל העלויות של ההון עצמי וההון הזר (חוב) המתאים לפעילות החברה.
שיטת המכפיל
שימוש בשיטת המכפיל מחייב השוואה לנתונים ענפיים של חברות העוסקות באותם התחומים בהם עוסקת החברה המוערכת.
לפי גישת המכפיל (Multiplier ) נקבע שוויה של חברה ע"י הכפלת הרווח החשבונאי החזוי שלה במכפיל רלוונטי. שיטות המכפיל למיניהן נוחות מאד וקלות לחישוב, יחד עם זאת גם הן מתעלמות מנתונים חשובים אשר לא תמיד באים לידי ביטוי בדוחות הכספיים ואשר ישפיעו בהכרח על השווי המתקבל. בנוסף, לא תמיד יהיה קל למצוא מכפילים של חברות אשר פעילותן זהה לזו של החברה המוערכת. משימה זו פשוטה הרבה יותר כאשר מדובר בחברות ציבוריות אשר נתוניהן מפורסמים חדשות לבקרים אך בחברות פרטיות המשימה תהיה קשה בהרבה. בכל מקרה תקופה זו אינה מחייבת ונתונה למשא ומתן.
המוניטין בהערכת שווי חברה
המוניטין, כפקטור בהערכת השווי, מבטא את מכלול היתרונות שנצברו לחברה בשל עיסוקה כגון: מיקומה ודימויה של החברה, שמה של החברה בענף בו היא פועלת ומיצובה בקרב לקוחותיה, סוג העיסוק של החברה ותחומי התמחותה, ההון האנושי של המועסקים בחברה, יציבות החברה ועוד. מוניטין כולל בתוכו מוניטין אישי הקשור להון האנושי האינדיבידואלי של החברה, ומוניטין מסחרי שהינו טכני ונועד להצגת הערך החשבונאי של עסק או פרויקט ומהווה את עודף עלות ההשקעה/רכישה מעל שווי מאזני.
לסיום
ליכולת לקבל מידע פנימי מלא מהחברה ישנה חשיבות רבה. הערכת שווי המתבצעת ללא שיתוף פעולה מלא של הנהלת החברה, לוקה, בד"כ, בחסר, לעומת כזו המתבצעת בשיתוף פעולה עם ההנהלה וזאת לנוכח פערי המידע בשוק. כך למשל למנהל החברה יכול להיות מידע שאין לבעלי המניות או לדירקטורים שלה. בנוסף, למשקיעים (דוגמת מוסדיים) המתבססים על מידע קודם אודות החברה, דוחות כספיים שלה וצפי לעסקאות עתידיות יש מידע שאין בידי משקיעים (ספקולנטים) הנשענים על מידע תקשורתי שאינו תמיד מהימן. חוסר האיזון במידע בין סוגי המשקיעים, גורם, בין השאר, לתנודתיות שווי שוק החברה.
על מנת לערוך חישובי שווי, מומלץ להסתייע במספר שיטות הנהוגות בענף הספציפי והצלבת התוצאות, וזאת באמצעות מומחה, בעל התמחות חשבונאית-כלכלית.
תוצאת חישוב השווי לפי כמה שיטות יכולה להיות שונה משיטה לשיטה,ולפיכך על מעריך השווי לברור היטב את השיטה המתאימה לחברה נשוא הערכת השווי או את השילוב בין השיטות המתאימות.
